למצוא את האלוהי
למצוא את הניצוץ הפנימי שלנו
למצוא את המוטיבציה להתעורר בבוקר ולא רק כי חייבים
למצוא את שביעות הרצון מכל דבר שקורה
להפסיק להתלונן!
לראות איך האדם שרימה אותי, מלמד אותי משהו ואני אולי יכולה לנצל את ההזדמנות ללמד אותו משהו.
להודות לחבר שהתעלם מהצורך שלי כי יש שם משהו עבור שנינו.
זה לא אומר לא להתלונן במשטרה על רמאות.
זה לא אומר לא להגיד לחבר שאני זקוקה לו ושנפגעתי מזה שהוא התעלם מימני.
זה רק אומר שאני מקבלת שזה מה שיש ועם זה יש לי לעבוד, בלי להתלונן.
כשאני מתלוננת, אני עסוקה בלהיות קורבן של המצב.
כשאני מקבלת, אני עסוקה בהתפתחות ובאהבה.
כשאני רואה כל דבר שקורה כרצון האלוהי, אני עם חיוך שלא נמחק.
לפעמים כל מה שחסר לנו זה רק החיבור הזה אל האלוהי.
אנחנו מחפשים בחוץ משהו שיוכיח לנו שאנחנו בסדר ושאנחנו בנתיב הנכון
ואנחנו מפרשים הצלחה במובנים כלכליים או במובנים של פופולריות.
אם אני לא מצליחה כלכלית אז המחשבות הן שאולי אני לא עושה את הדבר הנכון בחיים או שאני לא מוצלחת,
אם החברים שלי לא מקשיבים לי, המחשבות יכולות להוביל לכיוון שאולי אני בן אדם רע.
זה לא פשוט כשיש מחשבות כאלו ולכן אנחנו מעדיפים להאשים אחרים.
אנחנו מעדיפים להתלונן.
בלי משים, אנחנו מאבדים את הקשר לעצמנו. לאלוהי.
בואו נתחבר חזרה.
האלוהי באהבה!
והוא בתוכנו!
אם אנחנו לא מצליחים, זה אולי מגיע כדי לדייק אותנו מכל מיני זוויות;
זווית אחת להתבונן עליה היא זווית העיסוק שבו אנחנו רוצים להצליח. אולי זה לא התחום הנכון לנו.
זווית שנייה להתבוננות היא הרף ששמנו לנו כהצלחה. אולי הוא בגובה לא הגיוני.
זווית נוספת היא מידת ההשקעה שלנו והדיוק שלנו בהשגת המטרה.
בכל מקרה, כאשר אנחנו בוטחים, אנחנו ממשיכים ללא ספקות בעצמנו
ופה העוצמה הגדולה שיש באמונה.
זה מה שקורה כשאנחנו מוצאים אותו- את הניצוץ בנו
2 תגובות
תודה על המילים?
תהיה שעלתה בי בזמן הקריאה:
אם הבנתי נכון את מתארת נקודת מבט נוספת למציאות. כזו שתוביל לחוויה פחות סובלת.
במידה וכך, האם זה לא עוד טריק מעודן שלנו במטרה לברוח מהסבל ולאחוז בעונג?. האם זה לא פשוט עוד אחיזה של האני באמונה/ מחשבה ?
מדוע לא לשהות או להתבונן במה שיש מבלי הצורך לסוך אמונה ולהפכו לחוויה עם משמעות מיטיבה?
אשמח לתשובתך
תודה
הי אפרת.
העלית נקודה מעולה ומשמעותית.
תודה לך.
אתחיל ואתייחס אל הנקודה הראשונה שהעלית:
זה כל כך נכון שאנחנו מוצאים טריקים לברוח מהסבל כדי להגיע לעונג
ולתפיסתי עונג הוא הצד השני של מטבע הסבל.
מרדף או בריחה אל עונג זה באותו משחק של מעגל הסבל.
נקודה שנייה שאתייחס אליה:
מסכימה שנכון לשהות בכאב, בעצב ובכל מה שעולה לנו מכל מצב בחיים שלנו,
בדיוק כמו שנשהה בשמחה.
ההצעה שלי בבלוג זה, היא לשהות ולהתבונן, מזווית מעט שונה ושאותה הצגתי.
הנה ציטוט חלק מהנקודה- הדגשתי עם *** את החלקים החשובים לתשובה לשאלתך
“…זה לא אומר לא להתלונן במשטרה על רמאות.
זה לא אומר לא להגיד לחבר שאני זקוקה לו ושנפגעתי מזה שהוא התעלם מימני.
זה רק אומר *****שאני מקבלת שזה מה שיש ועם זה יש לי לעבוד***, בלי להתלונן.
כשאני מתלוננת, אני עסוקה בלהיות קורבן של המצב.
****כשאני מקבלת, אני עסוקה בהתפתחות ובאהבה***…”
לקבל את מה שקורה מזוית זו, מוביל אותי לעשות את העבודה הפנימית שלי מתוך אהבה והבנה שהכל מגיע בשבילי- תרתי משמע: לשביל שלי ועבורי- עבור ההתפתחות והצמיחה שלי.
ההתפתחות שלי היא כמובן לטובת כל העולם ועל כך בבלוגים האחרים (אי אפשר לכתוב את כל התורה בבלוג אחד קצר…)
חלק מהעבודה הפנימית שלי יהיה אותה שהייה שאולי את מדברת עליה.
לגמרי לא לברוח.
להיות
רק לא בסבל
אין צורך
להבהרה- כאב או עצב או כעס אינם סבל. הם רגשות, צבים.
לתפיסתי, כל החיים הללו מיטיבים איתנו
גם כשנדמה לנו שלא…
ולי אישית עוזר ונחמד כשאני תופסת שהחוויות משמעותיות ומיטיבות איתי
לך לא?
מקווה שעניתי.
בכל מקרה זו רק התפיסה שלי… <3 🙂
גיתה