פעם לפני הרבה מאוד שנים
כשאנחנו לא יודעים, לפעמים נכון להסתכל מזווית חדשה ולראות את כל הסיפור ממקום אחר ועם מטרה אחרת
מחוייבות מול התחייבות
כשאני מתחייבת, זה משהו מתוכי שמתחייב. הלב שלי שפשוט נמצא שם ומוכן לוותר על כל שאר הדברים כדי להתמקד בדבר האחד. כשאני מתחייבת זו אני שעושה את ההבטחה ואת הפעולה בעקבות כך.
למה להתנזר- הצצה לבחירה שלי
אחד השלבים הוא להגיע למתג שמעביר מאוטומט לידני. מפסיקים לפעול מתוך אוטומט ומתחילים לבחור באמת את עצמנו בתוך המסע. לא רק את העשייה שלנו אלא גם את המקום מימנו באה בחירת העשייה.
לחזור הביתה
נקודת האפס היא אותה נקודה שנחזור אליה בסוף אבל עם תובנות ועם כלים ובעצם במצב הווייתי שונה לגמרי.
מצב הווייתי שלא יכולנו להגיע אליו אילו נשארנו בנקודת האפס.
נקודת האפס במעגל החיים הפכה להיות נקודת ה-360 מעלות בסוף המסע שלנו.
אותה נקודה- שם שונה. מצב הווייתי שונה.
בין צניעות לענווה
הטווס פורס את נוצותיו והטווסה בוחרת להזדווג עם בעל הנוצות המרובות ביותר. אף אחד מהם לא צנוע אבל הם כן שומרים על ענווה. הם פשוט שמים את עצמם כפי שהם. על אומנות הענווה
בריחה או פריחה?
כאשר אנחנו נמצאים בקושי בחיים שלנו. האם לעזור למישהוא אחר בקושי שלו, זו בריחה מהקושי של עצמנו? או שזו עזרה גם לעצמנו?
שיעור מהסרטים
להיות נחמד לכולם. לכבד ולהעריך כל אחד באשר הוא. מה זה אומר עלינו?
יש משהו שהולך לאיבוד בדרך
ככל שמתקרבים אל המורה, נעשה יותר קשה, והמורה נשמע לתלמיד יותר ביקורתי. ככה זה כשמתקרבים אל האמת. יש משהו שאנחנו “מאבדים” בדרך אל האור, וזו הסובלנות לכזב. ככל שאנחנו מתנקים מאשלייה ומאמונה בסיפורי המיינד, אנחנו מתקשים להיות בסביבה שיש בה זיוף או העמדת פנים. אנחנו מזהים את הזיוף שלנו לעצמנו הרבה יותר מהר. […]
מה אנחנו יודעים
לפעמים מה שאנחנו יודעים מכאן זה לא מה שאנחנו יודעים משם. חשוב להישאר פתוחים לאפשרות שאנחנו לא באמת יודעים
“אין לך סיכוי”, הוא אמר לי
מוות לא חייב להיות סוף סיפור, נקודה
אלא רק סוף של סיפור נוכחי.
