המנהרה

היא נכנסה לתהליך נשימה מעגלית והבחנתי שלא קל לה.

היא מתאמצת. נלחמת עם הראש שלה. הראש שלה לא נותן לה לנשום וכל כמה דקות היא פשוט מפסיקה את הנשימה. 

אני לא מוותרת ואני "נלחמת" איתה. אבל בשלב מסויים אני אומרת לה שמרגע זה התהליך עובר לידיים שלה.

זו היא והראש שלה. מי שיהיה יותר נחוש- ינצח!

היא נושמת ללא הפסקה בין השאיפה לנשיפה. הגוף שלה מתפתל ואז היא צועקת שהיא לא יכולה יותר.

ואני רואה שהיא פשוט נמצאת במנהרה.

תמשיכי ללכת במנהרה אל האור.

המנהרה מתהדקת על הגוף שלנו רק כי אנחנו כל כך מתאמצים להיאבק.

אם רק "נשמן" את עצמנו בחן (grace) ונזרום דרך המנהרה, זה יכאב הרבה פחות. נחליק את דרכנו החוצה. נצא אל האור.

לפני שמעזים להיכנס למנהרה נדמה לנו שאנחנו כבר באור. אנחנו מחוץ למנהרה. אבל אני אומרת שזה כלום לעומת האור שבצד השני של המנהרה.

מנהרת הכאב, מנהרת הזמן, מנהרת החיים.

לעבור דרך המנהרה ולצאת אל האהבה.

מהו אותו "שמן" שמאפשר לנו להחליק דרך המנהרה?

אולי ה"שמן" הזה הוא פשוט הקבלה של המציאות כפי שהיא? להפסיק להילחם במציאות. להפסיק לפחד מימה שיהיה ופשוט לזרום.

 האם חייבים לעבור דרך המנהרה?

אני לא יודעת. אבל נדמה לי שאם מחכה לי משהו אחר שם בצד השני ואם יש מנהרה, אני אישית הייתי רוצה לעבור בה. לחוות את כל מה שהעולם הזה מציע, ללא סיכון חסר משמעות.

לדוגמא- לא הייתי קופצת מראש הר אל מים שאינני יודעת אם יש בו סלעים אבל כן הייתי עוברת במנהרת הכאב.

במובן מסויים אולי לא היתה לי אפשרות הבחירה באמת. כבר חלק מהגוף שלי היה בתוך המנהרה. הכאב כבר התחיל. הכאב על זה שאני מתנהגת ממש לא כפי שהייתי רוצה באמת. אני הייתי רוצה לחבק, לאהוב ולהיות קלילה אבל אני מוצאת את עצמי קשה, ביקורתית. אז אני כבר במנהרה. נשאר לי לקבל את עצמי כפי שאני אבל לא להסתפק בזה. להמשיך ולהחליק במנהרה לכיוון שלמות. באמצעות הנשימה המעגלית זה מתאפשר לנו אבל לא רק. אפשר גם באמצעים אחרים. המודעות רחבה והאפשרויות רבות.

כשיצאה מהמנהרה אמרה שמה שעברה היה הרבה מעבר לגבול ההגיון. היא הרגישה את החזרה שלה לגוף שלה. יצאה מחוברת והבינה שלפני הרבה שנים היא פשוט התנתקה מהגוף. היא חוותה משהו לא נעים והיא פשוט עשתה ניתוק עדין שלא הרגישה אותו עד לרגע הזה שבו חזרה והתחברה לגוף שלה.

איזה יופי זה שהסיפור שלה כל כך מחובר לשלי ואני מניחה שגם ללא מעט קוראים.

כולנו באותה מנהרה, במקומות שונים בה. יש כאלו שנמצאים בפתחה של המנהרה ולא בטוחים שרוצים להכניס את כל הגוף. יש כאלו שנמצאים כבר עמוק בתוכה ולא ברור להם מה עושים. לכם אני אומרת- רק תמשיכו להחליק בה.

ויש אלו מיכם שיודעים בדיוק היכן אתם ולאן להמשיך. איזה כייף.

שניפגש בקצה המנהרה כולנו יחד באור גדול.

חיבוק לדרך,

יהודית