גיתה כותבת....

מה הקשר בין נמלה לסערה?

הנמלה הכינה את עצמה כל השנה וצברה כל מה שצריך כדי להתמודד עם הסערה. הנמלה הכינה את המצבורים שלה כדי שהסערה לא תשפיע על איכות החיים שלה. כך בסערת גשמים ורוחות, וכך גם בסערת רגשות.

הנמלה הכינה את עצמה כל השנה וצברה כל מה שצריך כדי להתמודד עם הסערה.

הנמלה הכינה את המצבורים שלה כדי שהסערה לא תשפיע על איכות החיים שלה.

כך בסערת גשמים ורוחות, וכך גם בסערת רגשות.

זמן סערה הוא בדיוק הזמן לגלות אורח רוח

והוא גם הזמן שהכי קשה להיות בו כך, ברוגע.

לא סתם הוא נקרא - סערה.

רבים מאיתנו מצאו את הדרך להיות בסערה ולשמור על מצב רגשי הכי קרוב לרגוע.

הם למדו לפעול פרודוקטיבי. להיות יעילים

תוך כדי השתדלות לא לאבד את הרגישות לאחרים.

לא להיכנס להיסטריה או לדרמה. אבל גם לא להפוך לקרים ומרוחקים.

אבל היעילות היא רק צעד שמתפקד כמו עזרה ראשונה ו"כיבוי שריפות".

כדי לא להגיע למצב אשר בו אנחנו חייבם להיות בכוננות של "כיבוי שריפה", אנחנו רוצים להכין את עצמנו.

ברגע של סערה ה"נמלה" שהכינה את עצמה וישבה כל השנה למדיטציה,

בעצם מילאה את מצבורי הרוגע במערכת שלה, עכשיו היא יכולה לפתוח את דלת ביתה לסערה ואפילו להכניס פנימה כמה "צרצרים" שכל השנה עשו דברים אחרים.

ה"נמלה" גם תהיה המרגיעה בזמן לחץ וגם תוכל ללמד את ה"צרצר" על מדיטציה ותשב לתרגל איתו בזמני ההפוגות.

ה"צרצר" שיראה כי טוב, ימשיך לתרגל מדיטציה גם אחרי הסערה, לפחות כך אנחנו מקווים.

אז מה תלמד אותנו ה"נמלה"?

ה"נמלה" תלמד אותנו לבטא את הרגשות שלנו במתינות והיא גם תלמד אותנו לא לתת לדמיון שלנו ליצור סיפורים מדאיגים ומפחידים.

הרגשות שלנו יכולים להיות מתונים כל עוד אין אף אחד שמסעיר אותם עם סיפורים מפחידים ואפשרויות מחרידות.

רוב הדרמה הרגשית מגיעה בהלה פנימית שיש לנו ובעקבות זאת, מיצירה של סיפורים דמיוניים פסימיים.

הסיפורים הזוועתיים שהוא מייצר אולי מבוססים על התרחשויות שאכן היו אמיתיות פעם והאמת שהם יכולים להיות ריאליים גם בעתיד, אבל הם עדין לא.

אפשר להישאר אופטימיים ופרקטיים ואז לא להכניס את עצמנו לסטרס רגשי.

אפשר שאנחנו נרגיע את המחשבות שלנו. אפשר שאנחנו נתבונן במחשבות שלנו אבל נמשיך בשגרת יומנו הרגועה תוך שימת לב לנהוג על פי כללי הזהירות וההתנהגות, כמו במצבי "מלחמה".

בזמן מלחמה, נישמע להוראות "פיקוד העורף".

בואו נהיה ה"נמלה" או לפחות נלמד ממנה.

ולא נשכח לתת לבכי של הכאב, לבכי של הפחד ולדאגה שלנו, מקום ביטוי.

מקום ביטוי הולם שיעזור.

בואו ניתן לעצמנו לבכות, להתחבק, לשחרר את הלחץ לפחות פעם ביום.

בואו נבקש תמיכה מאיזו "נמלה" שיש לנו בסביבה. בואו נזמין איזה צרצר או שניים כדי להרגיע אותם.

בואו ננצל את המלחמה כדי להגדיל את השלום. גיתה

הזדמנות לשתף לעולם

שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

מחוייבות מול התחייבות

כשאני מתחייבת, זה משהו מתוכי שמתחייב. הלב שלי שפשוט נמצא שם ומוכן לוותר על כל שאר הדברים כדי להתמקד בדבר האחד. כשאני מתחייבת זו אני שעושה את ההבטחה ואת הפעולה בעקבות כך.

Uncategorized

למה להתנזר- הצצה לבחירה שלי

אחד השלבים הוא להגיע למתג שמעביר מאוטומט לידני. מפסיקים לפעול מתוך אוטומט ומתחילים לבחור באמת את עצמנו בתוך המסע. לא רק את העשייה שלנו אלא גם את המקום מימנו באה בחירת העשייה.

Open chat
דהרמה- מרכז למדיטציה
שלום,
אשמח לשמוע איך תרצה להשתלב