מפה או מצפן

פעם הסתובבת עם מפה והגעת לאן שחפצת כי הכל היה די יציב בעולם.

אני זוכרת שכשהייתי בארגנטינה בשנת 1989

ישבתי עם הדוד שלי

עם מפה חדשה והוא הכיר כל נקודה בגלל שטייל בצעירותו, 30 שנה  לפני כן.

את המסלול שלי לאורכה ולרוחבה של ארגנטינה עשיתי בהתאם להמלצות שלו.

היום, יותר מומלץ לקחת מצפן.

יהא המצפן וייז או כל אחד אחר,

זה עדין יותר מצפן ופחות מפה.

גם באמצע נסיעה, יכול המצפן להציע לנו דרך חלופית.

כך גם בחיים, אנחנו פחות הולכים על פי מפה מסוימת ויותר ויותר אנחנו הולכים על פי מצפן.

הטוב ביותר יהיה אם המצפן שלנו הוא צו ליבנו. כי אם אנחנו נישמע למיינד עם הפחדים והאימפולסים שלו, לא בטוח שנגיע למקום המדוייק לנו.

לכן כל מורה שמתחדש ורואה את הטבע משתנה,

מלמד אותנו להרגיש את המצפן הפנימי שלנו

הוא מלמד אותנו להתחבר אל מחט הצפון שנמצאת בלב

ועמל כדי שנהיה בעלי בטחון עצמי ונדע להקשיב לשלל הקולות בתוכנו

לזהות את הקול הביקורתי

לזהות את הקול המקטין

ולזהות את הקול המעצים.

הוא מלמד אותנו להקשיב לכולם

אבל להישמע רק לאלו אשר מגיעים מליבנו.

מיצאו את המצפן

הוא נמצא מתחת ומאחורי שכבות ההטעיות של מה שחינכו אותנו במסגרות.

כשתמצאו את המצפן, תנו לו לכוון אתכם

הוא הכי מדוייק ומדייק

השביל עצמו מתגלה עם כל צעד

ולכן יש לנו צורך בסבלנות ומוכנות ללכת את הצעד הבא אל הלא נודע

ולדעת רק אחרי שהרגל על האדמה.

מורה טוב לאו דווקא ילמד אתכם את הצעדים, הוא ילמד אתכם את הדרך אל הלב שלכם ותוכלו ללמוד על פי איך שהוא לימד אתכם את הדרך לשם, להעביר הלאה את הכל בדרך שלכם ועל פי הלב שלכם.

זה שהתעצם בדרך שהייתם יחד, אתם והמורה שלכם.