אנחנו בעצם ילדים של אלוהים.
נולדנו בעזרת ההורים שלנו אבל אנחנו יצירה אלוהית.
כמה פעמים עבר לך בראש שאת לא רוצה להיות כמו אימא שלך ומצאת את עצמך מתנהגת בדיוק כמוה?
כמה פעמים פגשת את עצמך מתנהל בדיוק כמו אבא שלך למרות שזה הדבר האחרון שרצית שיקרה לך?
לפעמים ובנושאים מסויימים אנחנו רוצים להיות בדיוק כמו ההורים שלנו אבל לא מצליחים.
קרה לכם?
אנחנו כל כך פוחדים לצאת כמו הורים שלנו שלרוב הדבר שאנחנו כל כך פוחדים מימנו, מתממש בחיינו בלי ששמנו לב שזה הולך לקרות.
אבל אנחנו לא הילדים של ההורים שלנו.
אנחנו הילדים של אלוהים.
אם להיות דומה למישהו זה יהיה להיות דומה לאלוהים.
ההורים שלנו הם נותני השירות האלוהי כדי שנוכל להיוולד.
אחת המטרות בחיים האלו היא להיפרד מההורים ברמה הזאת.
לנקות את מהפחד להיות כמוהם או שונים מהם.
כי לצורך העניין, להיות דומה להם או שונה מהם אלו שני צדי אותו המטבע.
לוותר גם על הצורך שהם יתקנו את ההורות שלהם.
להתנתק מהצורך שיאהבו אותנו כמו שאנחנו
ויתנהגו כפי שאנחנו חושבים שהם היו אמורים להתנהג איתנו.
ההורים בחרו אותנו כילדים או אנחנו בחרנו אותם כהורים או אולי אלוהים בחר עבורנו הורים אלו רק כדי שנלמד את מה שרק הם יכולים ללמד אותנו.
אפשר לקרוא לזה קארמה.
כשאנחנו נותנים לזה משקל גדול יותר מזה או שונה מזה, אנחנו מתחילים לפחד.
העולם הזה והחיים הללו עוסקים באהבה
ואם עלה פחד, הרי שנראה לי שמשהו השתבש לו בדרך.
משהו שכדאי ויש ביכולתנו לשנות.
ההורים אינם קובעים את האופי שלנו ואינם קובעים את הבחירות שלנו.
ההורים שלנו מראים לנו דברים שרק הם יכולים להראות לנו כדי שנוכל להגיע למקור שלנו – כדי שנוכל לחזור הביתה.
אנחנו הילדים של אלוהים. זה הבית שלנו. האור והאהבה.
אנחנו לא צריכים להיות דומים או שונים מההורים.
אנחנו לא צריכים לקחת את ההורים כנקודת ייחוס עבורינו אלא את אלוהים.
כשאנחנו רואים את ההורים כנקודת ייחוס אנחנו בוחרים בני זוג שהם שונים או דומים להורים רק כדי להוכיח שאנחנו יכולים לתקן את מערכת היחסים שלנו עם ההורים במערכת היחסים עם בני הזוג.
שוב ושוב נבחר חברים, מעסיקים וסיטואציות כדי לתקן את מה שלא הצלחנו עם ההורים.
אבל שוב ושוב זה רק נהיה יותר ויותר קשה.
במקום לנסות לתקן עם ההורים.
אפשר פשוט לשנות את הגישה.
ללכת לכיוון אלוהים ולא לכיוון ההורים.
ההורים הם עוד זוג בני אדם שנמצאים פה גם הם כדי ללמוד ולהוביל את עצמם לכיוון אלוהים.
אנחנו מוכנים לעבור שוב ושוב מסע כואב דרך אנשים חדשים במקום לחזור לילדות ולעבור באמת את הכאב הגדול.
הכאב שההורים לא נתנו בדיוק את מה שרצינו.
זה לא הופך אותם להורים רעים.
זה טבעי וזה נכון לכל האנושות.
הכאב הבסיסי שלנו הוא בזה שלא קיבלנו את מה שחשבנו שהיינו אמורים לקבל.
אבל מה שלא קיבלנו היה אהבה בלעדית.
ואהבה בלעדית היא דרישה ילדותית ולא קיימת בעולם הזה.
כך שאף אחד לא יכול היה לתת לנו אותה.
כשאנחנו מתבגרים, אנחנו יכולים לחזור לכאב הראשוני הזה, לכאוב אותו שוב ולשחרר אותו.
לשחרר את ההורים מהמחוייבות הזו ולהתחבר לאלוהי.
להתחבר לאלוהי שבהורים שלנו, לאלוהי שבכל דבר שקיים בעולם כולל לאלוהי בעצמנו.
אנחנו ילדים של אלוהים.
תגובה אחת
נולדנו בצלם אלקים