ישיבה למדיטציה היא לפעמים כמו ישיבה בדייט ראשון בפאב.
רעש ומוסיקה ואתה ואת מנסים להתרכז אחד בשנייה.
במדיטציה אנחנו יושבים לפעמים בסביבה שאיננה הרמטית ושיש בה כל מיני התרחשויות,
ובנוסף… מתחילים הרעשים הפנימיים… מחשבות, רגשות, תכנונים, דמיונות…
ואף על פי כן, אנחנו רוצים להיות בששקקטטט.
כדי להיות בשקט, אחת הטכניקות היא – לבחור אובייקט ל”דייט” שלנו עם המדיטציה; הקשבה לצלילים, מעקב אחר הנשימה, חזרה על מנטרה מסויימת…
ואנחנו ממקדים את תשומת הלב רק באובייקט שבחרנו.
בדיוק כמו שבדייט בפאב, אנחנו ממקדים את תשומת הלב על בן או בת הזוג שלנו ומשקיעים מאמץ כדי להקשיב רק לו או לה ולא לרעשים מסביב.
אנחנו מנטרלים את כל הגורמים המפריעים מבחוץ ומבפנים וממקדים את עצמנו באובייקט.
כל כך הרבה אנשים הגיעו אליי אל ה’דהרמה’ וטענו שהם מעולם לא הצליחו לשבת למדיטציה והסיבה היא שהם לא הבינו מה הם צריכים לעשות.
הם היו בטוחים שהם צריכים להפסיק את המחשבות – לא לחשוב!
כמה מאיתנו הצליחו אי פעם להפסיק את הלך המחשבות?
מעטי מעט ואני אישית מכירה רק אחד כזה.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה למקד את תשומת הלב שלנו במשהו אחד בזמן שהמחשבות רצות אצות להן.
בדיוק כפי שבפאב אנחנו ממקדים את עצמנו בשיחה מבלי לעצור את הדיבורים מסביב או להפסיק את המוסיקה שמתנגנת ברקע.
באופן הזה, המחשבות שנודדות בזמן הישיבה שלנו למדיטציה, אינן מוציאות אותנו מתשומת הלב על האובייקט שבחרנו לנו לאותה המדיטציה.
אנחנו נשארים עומדים או יושבים כאן ועכשיו ממוקדים במשהו שקורה בכל רגע- כמו הנשימה, ומעוגנים אל השקט שבין המחשבות.
ממוקדים באובייקט שלנו אנחנו לא מאפשרים למחשבות לקחת אותנו ממנו ולכן אנחנו נשארים כאן בשקט, עדים לאובייקט.
עד שהאובייקט נעלם ונשאר רק שקט.