גיתה כותבת....

לא חייבים לזרוק הכל

לפעמים בדייסת החיים, יש דברים לא טעימים. אבל לא חייבים לזרוק את כל הדייסה...

לא חייבם לזרוק הכל, רק כי משהו לא מתאים

זהו סיפור ששמעתי במהלך קורס ויפאסאנא מהמורה, גואנקה.

אחד המאכלים הכי אהובים בהודו היה דייסת אורז עם פירות יבשים.

כשהאימא נתנה לבנה דייסה, הוא כעס והחזיר לה את הקערה.

"אני לא אוהב אגוזים!" אמר לה.

"אוקיי," ענתה האם בלבביות "הנה הוצאתי את האגוזים. מה עוד אתה לא אוהב?"

"את הצימוקים ואת התמרים"

"נהדר" אמרה בעודה מוציאה את כל האגוזים, הצימוקים והתמרים מהדייסה, "הנה הדייסה עם הדברים שאתה כן אוהב"

בחיים יש לנו הרבה "פירות יבשים" בדייסה, אנחנו לא חייבים לזרוק את כולה...

רק כי יש דברים בתוכה שאנחנו לא אוהבים.

לפעמים אפשר להוציא לגמרי ולפעמים רק כרעיון.

במערכות יחסים אנחנו לא תמיד אוהבים את כל מה שיש בחברים או בבני הזוג שלנו אפילו במקום העבודה שלנו אנחנו לא אוהבים את הכל.

הכל חלק מהאדם מולנו וחלק מהמערכת, ולכן לא תמיד אפשרי להוציא את זה מהדייסה, אבל כן אפשרי לא לתת לזה להיות גורם משפיע.

אפשר לדבר על זה ולתקשר את הקשיים, אפשר לעשות תהליך עם עצמנו כדי לקבל את הדברים כפי שהם.

להוציא מהדייסה לפעמים יהיה אפשרי פיסית ולפעמים יהיה אפשרי רק ברוח, במנטלי וברעיון.

בכל מקרה, לא חייבים להחזיר את כל הקערה. אפשר לאכול רק את מה שאנחנו אוהבים...

הזדמנות לשתף לעולם

שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

מחוייבות מול התחייבות

כשאני מתחייבת, זה משהו מתוכי שמתחייב. הלב שלי שפשוט נמצא שם ומוכן לוותר על כל שאר הדברים כדי להתמקד בדבר האחד. כשאני מתחייבת זו אני שעושה את ההבטחה ואת הפעולה בעקבות כך.

Uncategorized

למה להתנזר- הצצה לבחירה שלי

אחד השלבים הוא להגיע למתג שמעביר מאוטומט לידני. מפסיקים לפעול מתוך אוטומט ומתחילים לבחור באמת את עצמנו בתוך המסע. לא רק את העשייה שלנו אלא גם את המקום מימנו באה בחירת העשייה.

Open chat
דהרמה- מרכז למדיטציה
שלום,
אשמח לשמוע איך תרצה להשתלב