לא חייבים לזרוק הכל

לא חייבם לזרוק הכל, רק כי משהו לא מתאים

זהו סיפור ששמעתי במהלך קורס ויפאסאנא מהמורה, גואנקה.

אחד המאכלים הכי אהובים בהודו היה דייסת אורז עם פירות יבשים.

כשהאימא נתנה לבנה דייסה, הוא כעס והחזיר לה את הקערה.

“אני לא אוהב אגוזים!” אמר לה.

“אוקיי,” ענתה האם בלבביות “הנה הוצאתי את האגוזים. מה עוד אתה לא אוהב?”

“את הצימוקים ואת התמרים”

“נהדר” אמרה בעודה מוציאה את כל האגוזים, הצימוקים והתמרים מהדייסה, “הנה הדייסה עם הדברים שאתה כן אוהב”

בחיים יש לנו הרבה “פירות יבשים” בדייסה, אנחנו לא חייבים לזרוק את כולה…

רק כי יש דברים בתוכה שאנחנו לא אוהבים.

לפעמים אפשר להוציא לגמרי ולפעמים רק כרעיון.

במערכות יחסים אנחנו לא תמיד אוהבים את כל מה שיש בחברים או בבני הזוג שלנו אפילו במקום העבודה שלנו אנחנו לא אוהבים את הכל.

הכל חלק מהאדם מולנו וחלק מהמערכת, ולכן לא תמיד אפשרי להוציא את זה מהדייסה, אבל כן אפשרי לא לתת לזה להיות גורם משפיע.

אפשר לדבר על זה ולתקשר את הקשיים, אפשר לעשות תהליך עם עצמנו כדי לקבל את הדברים כפי שהם.

להוציא מהדייסה לפעמים יהיה אפשרי פיסית ולפעמים יהיה אפשרי רק ברוח, במנטלי וברעיון.

בכל מקרה, לא חייבים להחזיר את כל הקערה. אפשר לאכול רק את מה שאנחנו אוהבים…