גיתה כותבת....

לא חייבים לזרוק הכל

לפעמים בדייסת החיים, יש דברים לא טעימים. אבל לא חייבים לזרוק את כל הדייסה...

לא חייבם לזרוק הכל, רק כי משהו לא מתאים

זהו סיפור ששמעתי במהלך קורס ויפאסאנא מהמורה, גואנקה.

אחד המאכלים הכי אהובים בהודו היה דייסת אורז עם פירות יבשים.

כשהאימא נתנה לבנה דייסה, הוא כעס והחזיר לה את הקערה.

“אני לא אוהב אגוזים!” אמר לה.

“אוקיי,” ענתה האם בלבביות “הנה הוצאתי את האגוזים. מה עוד אתה לא אוהב?”

“את הצימוקים ואת התמרים”

“נהדר” אמרה בעודה מוציאה את כל האגוזים, הצימוקים והתמרים מהדייסה, “הנה הדייסה עם הדברים שאתה כן אוהב”

בחיים יש לנו הרבה “פירות יבשים” בדייסה, אנחנו לא חייבים לזרוק את כולה…

רק כי יש דברים בתוכה שאנחנו לא אוהבים.

לפעמים אפשר להוציא לגמרי ולפעמים רק כרעיון.

במערכות יחסים אנחנו לא תמיד אוהבים את כל מה שיש בחברים או בבני הזוג שלנו אפילו במקום העבודה שלנו אנחנו לא אוהבים את הכל.

הכל חלק מהאדם מולנו וחלק מהמערכת, ולכן לא תמיד אפשרי להוציא את זה מהדייסה, אבל כן אפשרי לא לתת לזה להיות גורם משפיע.

אפשר לדבר על זה ולתקשר את הקשיים, אפשר לעשות תהליך עם עצמנו כדי לקבל את הדברים כפי שהם.

להוציא מהדייסה לפעמים יהיה אפשרי פיסית ולפעמים יהיה אפשרי רק ברוח, במנטלי וברעיון.

בכל מקרה, לא חייבים להחזיר את כל הקערה. אפשר לאכול רק את מה שאנחנו אוהבים…

הזדמנות לשתף לעולם

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

שלוש רמות חיים (לאושר)

מעטי מעט מדברים על רמות החיים השונות שאנחנו יכולים לחיות פה על פני האדמה.

כולנו חיים יחד ונדמה לנו שאנו חווים את אותו הדבר אבל לא כך הוא.

אנחנו חווים את אותה היסטוריה, כל אחד ואחת ממקומו ומקומה.

ואינני מדברת על המקום הפיסי אלא על המקום התודעתי.

אני רואה שלוש רמות של חיים והתבוננות על החיים.

Uncategorized

הדרך אל האושר

אושר זה שביעות רצון בכל רגע מכל מה שקורה. כדי להגיע לשביעות רצון, יש לבטוח שהכל מדוייק. כדי לבטוח שהכל מדוייק, צריך להפסיק להילחם והרי לנו הביצה והתרנגולת…