במאמר זה אני מביאה את הזווית שלי לעקשנות ולנחישות ולכן חשוב לי להבהיר את ההגדרה שלי לכל מושג.
הגדרות אלו הן שלי ואפשר לאמץ אותן כמו שהן או כמו שמתאים לכם.
עקשנות מביאה אותנו לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שאנחנו רוצים בלבד.
נחישות מביאה אותנו לעשות שוב ושוב עם שינויים מותאמים למצב, כדי להגיע לתוצאה הכי טובה לנו ולסובבים אותנו ומבוסס על ערכים מדוייקים.
מתי אני מתעקשת ומתי אני נחושה, זו שאלת המיליון דולר בנושא.
כשאנחנו רוצים משהו, מכוונים לאותו הדבר ומתחילים את הדרך אליו (או להשגתו),
נחישות תתבטא בעשייה כדי להשיג את התוצאה,
בגמישות וזרימה עם מה שקורה במציאות שלנו,
ובהתבוננות על המטרה שקבענו לנו.
יכול להיות שנגלה בדרך שבעצם המטרה היא לא באמת מה שאנחנו רוצים ואז נשנה אותה או נדייק אותה.
אחד הדברים שגיליתי שחשובים בתהליך של הצבת מטרות ויעדים, זה להתמרכז, להתאזן ולהיות צמודים אל הלב שלנו.
באופן הזה, המטרות שלנו מראש הן מהלב או הכי קרובות להיות מהלב (ולא מהאגו שרוצה עוד ועוד ונמצא בתחרות)
כדי להיות במרכז שלנו ובלב, יש חשיבות גדולה להקשבה למחשבות ולמיון שלהן למחשבות שמגיעות מהאגו, מהתחרות, מימה שמצפים מאיתנו,
לעומת מחשבות אשר מגיעות מהנשמה שלנו, מהרצון הפנימי העמוק שלנו, מהצורך למימוש שלנו בעולם ומהאהבה שאנחנו.
יש גם חשיבות עליונה לתת למגוון הרחב של הרגשות שלנו לצוף ולעלות ולתת להם לגיטימציה וביטוי הולם.
ביטוי הולם יהיה ביטוי נקי ללא הדרמה או האובססיביות שיכולים לעתים להתלוות לרגשות.
טעות נפוצה היא לתפוס את הרגשות כמשהו אימפולסיבי וקיצוני אבל לא כך הוא.
רגשות הם כמו מחשבות, עולים, צפים וחולפים.
דרמה , היסטריה,אובססיביות, אימפולסיביות- שהיא בעצם התפרצות של רגשות, הם לא הטבע של הרגשות.
הטבע של הרגשות הוא טבע של חיישן.
חיישן שמסמל ומסמן לנו גבולות בין “טוב” ו”רע” בין מה שנכון ולא נכון לנו ובין מה שמדוייק לנו יותר.
כאשר אנחנו רגישים ומקשיבים לרגשות, הם מובילים אותנו אל הלב.
כאשר אנחנו לא קשובים, הרגשות אשר התעלמנו מהם או הדחקנו, מתחילים להתמלא בנפח שעשוי מדרמה, לחץ ועומס וכך מגיעים להתפוצץ.
כאשר אנחנו קשובים למחשבות ולרגשות, בעצם אנחנו מממשים את הנוכחות שלנו.
שהרי הנוכחות שלנו היא זו אשר קשובה.
הנוכחות שלנו היא בעצם אנחנו, הלב, המרכז.
כשאנחנו נוכחים, אנחנו בוחרים יעדים או מטרות ומישם מתחיל המסע שלנו.
