גיתה כותבת....

מאושרים ואישורים חלק ג

האם אני מאושר? האם אני מאושרת? האם אנחנו בוטחים? האם אנחנו באמת בוטחים? או רק כשזה משהו שאנחנו יודעים?

הערוץ הנוסף לעבר האושר הוא ערוץ הבטחון.

לבטוח שהכל בסדר בכל רגע.

אולי זה אומר לבטוח במשהו שאנחנו לא יודעים עליו- הרוח הגדולה, אלוהים, היקום…

לא משנה איך נקרא לזה, זה לא משהו שאנחנו יודעים עליו

אנחנו לומדים מחכמים וממורים בעולם הרוח

אולי התנסינו ביומיום שלנו בנס קטן שרמז על קיום משהו פלאי שאפשר לבטוח בו.

מעצם המושג- לבטוח, אנחנו מבינים שלא מדובר במשהו מדעי וודאי.

כאדם הגיוני וארצי, אני יכולה לשתף שהבחירה שלי היתה בין,

לבטוח בלי לדעת

ולראות את החיים מהזוית הזו,

לבין לא לבטוח בשום דבר שהוא לא אמפירי או מדעי ולראות את החיים מהזוית הזו.

בחרתי לבטוח– זווית שדרכה הכל היה נראה לי מדוייק גם כשלא הבנתי.

לפעמים אחרי כמה זמן מאירוע כואב, פתאום קרה עוד משהו שהבהיר את האסון שהיה לפני כן, הסביר אותו והוקל לי.

לפעמים, ועד היום לא ברורים לי דברים מסויימים. במיוחד מוות של אנשים קרובים. המוות של אחותי בגיל 57 לא ברור לי.

אבל כשאני בוטחת. אני בוטחת ויש בזה אפילו סוג של הקלה בסיסית.

בחרתי את הזוית הזו ולפעמים יש אתגרים אבל משנה לשנה, יותר קל, כי יותר דברים מתבהרים ואז הבטחון שגם מה שקורה ברגע זה, בזמן כלשהוא יתבהר, עולה.

אושר הוא היכולת לקבל את מה שקורה ולקבל אותי ברגע זה.

לקבל אותי, זה שריר נוסף לפיתוח- שריר הבטחון העצמי.

על כך בבלוג בשבוע הבא…

הזדמנות לשתף לעולם

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

להיות עסוקים

יש אנשים שדואגים להיות עסוקים בעשייה כל הזמן כדי שלא יהיה להם “זמן לחשוב”. 

יותר קל להיות עסוקים מאשר לעצור ולהתבונן על החיים, על המחשבות, על הרגשות, לא כל שכן, להרגיש.

יש אנשים שחושבים שאם הם עסוקים, זה אומר שהם חשובים ויש כאלה שעיסוקים רבים מובילים אותם להאמין שהם מצליחים.

בגיל 14, כאשר הייתי בכיתה ח’, במסיבת הסיום גיליתי שעבורי, להיות עסוקה ובלי מספיק זמן לכל המשימות, זה נחשב להצליח.

Uncategorized

התמסרות

יש לנו איזה אוטומט בתוכנו שהפחד מביא.

אוטומט שמבקש שלא נשים את כל הביצים באותו סל.

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו לא נתמסר כל כולנו למשהו אחד בלבד אלא תמיד נשאיר אופציות…