גיתה כותבת....

יש משהו שהולך לאיבוד בדרך

ככל שמתקרבים אל המורה,

נעשה יותר קשה,

והמורה נשמע לתלמיד יותר ביקורתי.

ככה זה כשמתקרבים אל האמת.

 

יש משהו שאנחנו "מאבדים" בדרך אל האור,

וזו הסובלנות לכזב.

 

ככל שאנחנו מתנקים מאשלייה ומאמונה בסיפורי המיינד,

אנחנו מתקשים להיות בסביבה שיש בה זיוף או העמדת פנים.

אנחנו מזהים את הזיוף שלנו לעצמנו הרבה יותר מהר.

 

המורה מקבל אותנו איך שאנחנו

הוא מלווה אותנו בדרך,

הולך לצידנו

ומקבל כל שלב בהתפתחות שלנו.

 

ה"תפקיד" של התלמיד, להתקרב אל האמת של עצמו

והמורה ידייק אותו ככל שהוא יראה שהתלמיד עושה צעדים קדימה ופנימה.

 

ההזמנה לתלמיד היא ללכת ללא תלונות.

 

לכן כל כך חשוב ללכת רק עם מורה שאנחנו מאמינים בו ובוטחים בו עם הלב

 

זו הזדמנות בשבילי להגיד תודה לכל מוריי

גיתה

הזדמנות לשתף לעולם

שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

מחוייבות מול התחייבות

כשאני מתחייבת, זה משהו מתוכי שמתחייב. הלב שלי שפשוט נמצא שם ומוכן לוותר על כל שאר הדברים כדי להתמקד בדבר האחד. כשאני מתחייבת זו אני שעושה את ההבטחה ואת הפעולה בעקבות כך.

Uncategorized

למה להתנזר- הצצה לבחירה שלי

אחד השלבים הוא להגיע למתג שמעביר מאוטומט לידני. מפסיקים לפעול מתוך אוטומט ומתחילים לבחור באמת את עצמנו בתוך המסע. לא רק את העשייה שלנו אלא גם את המקום מימנו באה בחירת העשייה.

Open chat
דהרמה- מרכז למדיטציה
שלום,
אשמח לשמוע איך תרצה להשתלב