בריחה או פריחה?

כשאנחנו נמצאים במקום נמוך בחיינו,

כאשר אנחנו מוטרדים מהזוגיות שלנו או מהאי זוגיות שלנו,

כאשר יש לנו טרדות כלכליות או ענייני קריירה

זה נכון שטוב יהיה להתעסק בזה, לדון עם עצמנו, לקחת מלווה מקצועי או מטפל ריגשי

אבל האם לעזור למישהוא אחר,

“לטפל” במישהוא אחר, זו בריחה או פריחה?

השאלה הזו דומה לשאלה שהופנתה אל הזן מאסטר דה בונג סונים, כשהייתי בריטריט בקוריאה:

שאל הבחור הצעיר: “מאסטר, רובה הוא טוב או רע?”

והתשובה היתה: “תלוי מה אתה עושה עם הרובה”

אני נוטה לענות על השאלה הזו באותו האופן.

אם אנחנו משתמשים בקושי של מישהוא אחר כדי לשכוח מהקושי שלנו,

אם אנחנו נותנים לגאווה שלנו לעזור למישהוא אחר במקום להתמודד עם מה שאנחנו צריכים להתמודד כעת

אם אנחנו מאפשרים לאותה גאווה שלנו להתעלם מימה שיש אצלנו בבית רק כדי להראות לאחרים שאנחנו “בסדר”,

אז יכול להיות שאנחנו בורחים.

אבל, אם אנחנו, בתוך הקושי שלנו, בתוך ההתמודדות שלנו, מוצאים כוחות בתוכנו לעזור למישהוא אחר,

אנחנו רואים את האחר כחלק מהחיים שלנו ואנחנו עוזרים לו לצאת מהקושי שלו לפריחה,

אנחנו בעצמנו גם כן נצא

במיוחד אם באותו הזמן אנחנו נעזרים בעצמנו במישהוא שמלווה אותנו.

לראות את האחר גם בתוך הקושי שלנו, מוציא אותנו מהקושי וגם מהתקיעות והראייה הצרה של עולמנו בלבד.

אנחנו לרגע מרימים את הראש לראות את שאר העולם וגם מקבלים פרופורציות באשר לקושי שאנחנו חווים.

מלבד זאת, כאשר אנחנו בנתינה, אנחנו גדלים ולכן גם מקבלים.