גיתה כותבת....

עיניי הלב – חלק א’

הלב חושב מתוך רעננות של הרגע הזה. הוא איננו משחד ואיננו משוחד. הוא רואה ועושה אמת. ככל שנהיה יותר בלב, נהיה מאושרים

עיניי הלב- מאמר ראשון בסדרה על הגישה שלי

 

ללב שלנו יש עיניים ואם ניתן להן להיות אלו שמכניסות את המידע פנימה לעיבוד שלנו,

החיים שלנו ייראו וירגישו טיפ טיפה שונים ואפילו אסתכן ואגיד, יותר טובים.

העיניים של הלב הן עיניים שאין להן עבר ואין להן עתיד.

הן עיניים שרואות את מה שקורה ללא השפעות או טראומות העבר וללא פחדים או התלהבות מהעתיד להגיע.

הלב חושב ממקום רענן של הרגע הזה ועדין שומר את חכמת הנסיון כעוצמה פנימית וסוג של מסנן המשמש לטיהור השפעת המידע לפני כניסתו אלינו פנימה.

הלב לא משוחד, ולא משחד.

הוא אמיתי.

כאשר אנחנו מצליחים להתבונן על החיים עם הלב, אנחנו חיים עם שקט ומתוך שקט ולכן הבחירות שלנו שקטות ומותירות שקט אחריהן.

הגישה שלנו למה שקורה היא גישה מקבלת שיודעת לשהות לרגע ואז לצאת לעשייה מדוייקת ושלווה.

הגישה שלנו לא.נשים היא של קבלה ושל רצון להיות שם לעזרתם בענווה.

הרצון לעזור מתוך ענווה מביא אותנו לתת בלי הצורך ליידע שאנחנו נותנים.

אין לנו צורך להגיד למישהוא שאנחנו זורמים איתו אלא אנחנו פשוט זורמים איתו.

הצורך להגיד ולקבל הכרה והוקרה על פועלינו, נעלם אל הידיעה שהעולם בנוי מנתינה וקבלה וחשוב שיישמר האיזון בין זה לבין זה

כמו גם אל הידיעה שמה שחשוב באמת זה שלשכן שלי יהיה טוב.

אין חשיבות ליידע מישהוא במה שאני עושה למענו או למענה.

אם יש מחשבון שמכיל את הנתינה שלנו ומחשב אותה, אז הוא פועל ומחבר דווקא את העשייה שאנחנו לא מדברים עליה.

אותה ענווה מזמינה את האחרים לנהוג באותו האופן.

ענווה היא גישה של מי שבטוח בעצמו ובעיקר מי שבוטח ברוח הגדולה שרואה הכל ודואגת לאיזון.

הבטחון ברוח המנהלת הכל מלמעלה, מאפשר לנו להרפות כתפיים ולהפסיק לדאוג או להראות מה אנחנו עושים. יש מי שרואה הכל ואנחנו לא צריכים להתאמץ. רק לעשות בשקט.

 

הזדמנות לשתף לעולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד ממה שגיתה כותבת

Uncategorized

התמסרות

יש לנו איזה אוטומט בתוכנו שהפחד מביא.

אוטומט שמבקש שלא נשים את כל הביצים באותו סל.

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו לא נתמסר כל כולנו למשהו אחד בלבד אלא תמיד נשאיר אופציות…

Uncategorized

שלוש רמות חיים (לאושר)

מעטי מעט מדברים על רמות החיים השונות שאנחנו יכולים לחיות פה על פני האדמה.

כולנו חיים יחד ונדמה לנו שאנו חווים את אותו הדבר אבל לא כך הוא.

אנחנו חווים את אותה היסטוריה, כל אחד ואחת ממקומו ומקומה.

ואינני מדברת על המקום הפיסי אלא על המקום התודעתי.

אני רואה שלוש רמות של חיים והתבוננות על החיים.