זמן של כלום

אנחנו שוכחים לקחת לנו זמן של כ ל ו ם

ואז אנחנו מתפלאים שאנחנו מלאים, עמוסים, עצבניים, עייפים ו”חייבים לברוח לאיזה מקום רחוק מהכל” מידי פעם.

זמן של כלום אומר שאנחנו יכולים לשבת מול הנוף (בלי להעלות לאינסטגרם…)

לבהות על התקרה (ולא כדי לראות אם יש קורי עכביש שלא הגעתי אליהם עדין…)

לצפות בשקיעה (ולא כדי לצלם אותה…)

ללכת על הטיילת להנאתנו (ולא כספורט…)

לעשות כלום או לעשות משהו אבל בלי צורך להצדיק את זה.

למעשה, זה סוג של מדיטציה.

במדיטציה אנחנו משתמשים בטכניקות שונות כדי להאט את קצב המחשבות והרגשות.

אנחנו מלמדים את עצמנו בדרך הזו להרגיע מחשבות ורגשות ולהבדיל ביניהם לבין המציאות.

אחת המכשלות שגורמות לנו להילחץ, להיכנס לפחדים ואפילו לחרדות, היא המכשלה של אי הבדלה בין מחשבה למציאות.

כשאנחנו לא מצליחים להבחין בין מה שבאמת קורה לבין הפירוש שלנו של מה שקורה.

רגעים של כלום עוזרים לנו לאוורר את המערכת הפנימית שלנו. הם יכולים לתמוך במדיטציה ויכולים גם להחליף מדיטציה לחלקנו.

רגעים של כלום חשובים כדי שלא נתרגל לחיות רק על פי משימות.

כשאנחנו חיים על פי משימות ובכל רגע נתון יש לנו משהו מסויים לעשות, אנחנו מתרגלים להיות “מועילים”.

אם אנחנו לא מספיקים את כל מה שקבענו לעצמנו, אנחנו מרגישים כשלון.

ובעתיד, כשאנחנו יוצאים לפנסיה או כשאנחנו כבר לא מסוגלים לעשות כל כך הרבה, גופנית, אנחנו חושבים שאנחנו לא “יעילים” יותר ועל כן “לא צריך” אותנו ואנחנו “מיותרים”.

עם מחשבות כאלו ודומות, שמסתובבות לנו בראש, היציאה לפנסיה שרובנו די מחכים לה, תהיה תהליך קשה כי הוא קשור לערך שלנו.

אלא שהקישור הזה איננו נכון. הוא מבוסס על הרגל ותבנית שבנינו שהוא במקור מוטעה.

הוא נוצר בגלל ש”חינכנו” את הראש שלנו שאנחנו צריכים להיות במשימה, בתפקיד, בעשייה, כל הזמן.

קחו לכם זמן של כ-ל-ו-ם ברמה היומיומית.

וספרו לי מה שלומכם עם זה….

גיתה