בתחילת השבוע, (באורך פלא ממש יום לפני מבצע “שומר החומות”)
הייתי בשיחה עם אדם שלא היכרתי עד לפני פגישתנו.
אדם שניזונתי מסיפורים עליו. ידעתי שהוא גר מעבר לגדר של השטח בו אני שוכרת.
עד לאותו יום, לא ראיתי לנכון ליזום איתו שיחה כי לא הייתי מעורבת.
הגעתי אל דלת ביתו, התחלנו לשוחח והוא הציע אבטיח.
פעולה אשר יוצרת הארכת זמן לשיחה ותחושה שאני מבורכת ומוזמנת להמשיך ולשבת.
אכן התיישבתי והבנתי שעד לאותה שיחה, לא “ראיתי” אותו.
ראיתי איך הבחירה שלי שלא להיות מעורבת, היא בעצם בחירה שיש בחובה מעורבות עד כדי סוג של הסכמה עם צד אחד של הסכסוך.
הסכסוך אכן לא שייך אליי.
הוא סכסוך בין שותפים טרם הגעתי למקום.
זו היתה הסיבה שבגללה בחרתי לא להיות מעורבת. זה טרם זמני ולא שייך אליי.
מה שהבנתי ברגע זה היה שהיתה בידיי האפשרות לבחור להיות מעורבת ולשוחח.
סביר להניח שלא הייתי פותרת את הסכסוך ולא הייתי משנה את החוזה, אבל סביר גם שהייתי “רואה” את האדם הזה שאיתו אני משוחחת ברגעים אלו.
אני שומעת אותו.
אני לא חייבת להסכים איתו ואכן בנושאים מסויימים הבהרתי שאני חושבת אחרת וזה היה בסדר מצד שנינו שכך המצב.
מה שנוצר במפגש הזה היה שיח שבו אני ראיתי אותו והוא הרגיש וחווה שמישהוא רואה את הכאב שלו.
כשהוא תיאר לי את התמונה מהצד שלו,
כל מה שהיה לי להגיד היה: “סליחה.”
התנצלתי שלא הייתי מעורבת ושלא ביקשתי לפגוש אותו עד לאותו רגע.
הוא קיבל את ההתנצלות ואף היה נראה נבוך מימנה.
יכול להיות שהרבה סכסוכים היו נמנעים אם היינו מוכנים להיות מעורבים, אילו היינו יוזמים שיחה עם אנשים שאין לנו קשר ישיר איתם אבל הם מושפעים מתהליכים שקורים ושאנחנו מעורבים בהם.
קיבלנו עיניים כדי לראות את מה שנגד עינינו וקיבלנו לב כדי לראות ולחוש גם את מה שנסתר ועלינו לעשות צעד כדי לגלות.
יצאתי מהשיחה כשברור שאנחנו לא הולכים להיות חברים בלב ובנפש, אבל בהחלט להיות בשכנות טובה.
יצאתי מהשיחה בהרהור לגבי כמה אני עושה כדי שיהיה שלום בינינו, בני האדם.
ברור לי שיש אנשים שיהיו יוזמים של יציאה לכיכרות, זו לא אני. אני כן אצא אל הכיכר ואהיה שותפה.
אבל האם יש עוד מקום למעורבות שלי?
האם אוכל ליזום קצת יותר שיחות ביני לבין שכניי?
משאירה את השאלה פתוחה עבור כולנו….
גיתה
2 תגובות
אני בדעה שרצוי להיות מעורב במידה כזו שלא תפורש שאני מצדד באחד נגד או על חשבון השני. אני אוהב לשמוע את שני הצדדים לפני שאנקוט עמדה כזו או אחרת. כדי לשמור על הגינות, אפשר לאמור את דעתנו, ורצוי שתהייה בכוון של פשרה עד כמה שזה ניתן. לא לשכוח שזה בכל זאת, אינו נטול סיכונים, של נתק עם אחד או עם שני הצדדים לפעמים. מנגד, אפשר לא להתערב, ולהגיד: “מה שלא שייך לי ולבני ביתי אינו ענייני”.
אבל זה לא בריא, לא נעים לראות שהשכנים מסוכסכים ואתה יושב בשקט. אפשר לנסות לגשר בלי התלהבות ובלי התלהמות. אם נצליח זה טוב ואם לא אני אשמור על קשר קוריקטי עם שניהם. אבל חשוב מאד שידעו מה אני חושב ושלא יחשדו בצידוד באחד נגד השני, להישאר חביב ונויטרלי.
היי מחמוד
כייף לקרוא את תגובתך.
מסכימה.
תודה לך
גיתה