ככל שמתקרבים אל המורה, נעשה יותר קשה, והמורה נשמע לתלמיד יותר ביקורתי. ככה זה כשמתקרבים אל האמת.   יש משהו שאנחנו “מאבדים” בדרך אל האור,

לפעמים מה שאנחנו יודעים מכאן זה לא מה שאנחנו יודעים משם. חשוב להישאר פתוחים לאפשרות שאנחנו לא באמת יודעים

הראי שעל הקיר עונה את האמת בלי להתבלבל.
ולא תמיד נעים לראות מה יש בו באמת כרגע. כי יש רגעים שלא רואים בו את מי שאנחנו באמת אלא את הצל שלנו. את ההתנהגות שלנו שנובעת מפחד להיפגע שוב.

הקולות בתוכנו יכולים לגרום לנו להוריד לעצמנו את הבטחון העצמי. אנחנו יכולים להכיר אותם טוב יותר ולהעלות לעצמנו את הבטחון בנו ובחיים

האם אני מאושר? האם אני מאושרת? האם אנחנו בוטחים? האם אנחנו באמת בוטחים? או רק כשזה משהו שאנחנו יודעים?

הסמכות לאושר כאן ועכשיו נמצאת בידיים שלנו. חשוב שנדע איך לקחת את הסמכות ומה לעשות איתה

כאשר אנחנו מוצאים אותו, אנחנו מפסיקים להתלונן. אנחנו שבעי רצון מכל מה שקורה ואנחנו בעשייה בשמחה

להגיד תודה גם כשדברים לא מושלמים מצריך מאיתנו לקבל