כשיש לנו התנהגות מסויימת שחוזרת על עצמה ואנחנו לא מרוצים מימנה.

בדרך כלל נגלה שיש לנו סוג של תבנית.

התפקיד שלנו הוא להתעורר ללמוד דרך אחרת הרבה יותר קלה ונעימה ברגע שמגיעים

אנחנו כל כך פוחדים לצאת כמו הורים שלנו שלרוב הדבר שאנחנו כל כך פוחדים מימנו, מתממש בחיינו בלי ששמנו לב שזה הולך לקרות.
אבל אנחנו לא הילדים של ההורים שלנו.
אנחנו הילדים של אלוהים.

אנחנו שוכחים לקחת לנו זמן של כ ל ו ם
ואז אנחנו מתפלאים שאנחנו מלאים, עמוסים, עצבניים, עייפים ו”חייבים לברוח לאיזה מקום רחוק מהכל” מידי פעם.

פעם הסתובבת עם מפה והגעת לאן שחפצת כי הכל היה די יציב בעולם.
היום, יותר מומלץ לקחת מצפן.
מהו המצפן שלך? ואיך להתכייל עליו?

הנמלה הכינה את עצמה כל השנה וצברה כל מה שצריך כדי להתמודד עם הסערה.
הנמלה הכינה את המצבורים שלה כדי שהסערה לא תשפיע על איכות החיים שלה.
כך בסערת גשמים ורוחות, וכך גם בסערת רגשות.

הוא חיפש את העץ המושלם אשר יביא לו פרנסה טובה מבלי להזיק ליער.
ואז קרה לו מה שקורה לעתים לכל אחד מאיתנו….

בסיפור הבא, נלמד איך לחזור לכאן ועכשיו

מי שקיצוני לצד כלשהוא,
יש לו קהל ברור

מי שהולך באמצע, לפעמים מוצא את עצמו לבד
זה לא “מעניין” מספיק, זה “רגיל”,
אין עליות ומורדות ואין דרמות בדרך האמצע.

אם נתעסק בבריאות, בשלום ובהבנה של האחר,
תמיד יהיה מי שיבין אותנו
ותהיה כבר חווייה של שלווה.

פתאום שמתי לב שלא עלה על דעתי שהיא, או כל אדם אחר- לצורך העניין, יעשה דבר כזה. רעדתי כולי